חיסון משושה - המדריך המקיף (מעודכן 2023)

חיסון משושה הוא בין החיסונים הבסיסיים ביותר שיש לעשות לכלב (אולי הכי בסיסי אחרי כלבת), אך לא כולם יודעים בדיוק מה מכיל החיסון ומה השפעתו לטווח הקצר והארוך. המדריך שלפניכם נכתב כדי לאפשר לכל בעלי הכלבים הסקרניים לדעת הכול על חיסון המשושה, כולל המחלות מפניהן הוא מחסן, מה הוא מכיל ומדוע כל כך חשוב לחסן את הכלב שלכם.

חיסון משושה הוא מוצר המיועד לעורר תגובת הגנה ממערכת החיסון ולהכין אותה למאבק עתידי בזיהומים מפני 6 גורמים למחלות, ומכאן שמו. חיסון המשושה מגביר את ייצור נוגדני מערכת החיסון, אשר מזהים ומשמידים אורגניזמים גורמי מחלות החודרים לגוף. החיסון מיועד להילחם בששת מחלות הכלבים הנפוצות ביותר: פרוו, כלבלבת, פארה-אינפלואנזה, לפטוספירוזיס (שני זנים של חיידקים ממשפחת העכברת) ודלקת כבד נגיפית.

נתחיל במחלה הנפוצה ביותר, הלא היא מחלת הפרוו. כמעט כולם שמעו לפחות פעם אחת את שם המחלה, אך מעטים יודעים כמה היא מסוכנת, מהם תסמיניה ומה היא בעצם עושה. ובכן, מחלת הפרוו היא מחלה המסכנת בעיקר גורי כלבים ונובעת מוירוס ה- CPV אשר פוגע והורס את רקמת המעיים, מערכת הלימפה ומוח העצם, וגורם למחלת מעיים חמורה ואלימה במיוחד.

וירוס ה- CPV מסוגל לחיות 10 שנים במקום מסוים (כמו פינה בפארק) ורק לחכות שיעבור שם גור כלבים לא מחוסן שירחרח, ילקק (וגורים מאוד אוהבים לרחרח, ללקק ולהכניס מציאות שונות לפה) ואולי אפילו יאכל חתיכת צואה נגועה.

מהרגע שהגור נדבק, לרוב לא ניתן להשמיד את הנגיף, אלא בעיקר להעניק טיפול תומך ולקוות שהוא יצליח להתגבר ולהמשיך לחיות. תסמיני המחלה מופיעים בין 3 עד 12 ימים מזמן ההדבקה וכוללים שלשול דמי עם ריח חריף (התסמין הנפוץ ביותר), הקאות, חולשה כללית, חוסר תיאבון, חום גבוה וכו'.

תשמחו לשמוע שהמחלה לא מדבקת עבור בני אדם, אך יש להרחיק מהכלב החולה כלבים לא מחוסנים וכמובן לחסן אותם בהקדם האפשרי.

אל תתנו לשם החמוד להטעות אתכם – מדובר במחלה מסוכנת בעלת השלכות חמורות. המחלה פוגעת בעיקר בגורי כלבים, אם כי גם חמוסים עלולים להידבק בה. גורם המחלה הוא וירוס המועבר באמצעות הפרשות שונות (שתן, צואה, ריר ועוד) בין כלב בריא לכלב חולה.

תסמיני המחלה כוללים הפרשות מוגלתיות, קושי נשימה, חום, הקאות, שלשולים ואף (במקרים חמורים) דלקת ריאות ופגיעה במערכת העצבים, המתבטאת בעיוותים וחוסר שיווי משקל ואף עלולה לגרום לשיתוק. התסמינים מופיעים בסיום תקופת הדגירה, כמה ימים (עד מספר שבועות) לאחר ההדבקה, ותלויים בגזע הכלב, גילו ובמצב מערכת החיסון שלו, ולכן עשויים להשתנות בין כלב לכלב.

גם מחלה זו אינה מדבקת עבור בני אדם, איך היא מסוכנת מאוד עבור כלבים לא מחוסנים – כך שאפילו אם הכלב החולה הבריא מהמחלה, היא עדיין עלולה להשפיע על בריאותו העתידית.

מדובר במחלה בקטריאלית, זאת אומרת שהגורם שלה הוא חיידק (לא וירוס לעומת מחלת הכלבלבת והפרוו) שמקורו בסביבה, בדרך כלל במים מזוהמים או בשתן עכברים (מכאן נובעת שמה "עכברת"). קיימים זנים שונים של המחלה, הנגרמים מחיידקים שונים וגורמים לפגיעות באיברי מטרה מסוימים; זאת אומרת שחיידק מזן אחד עשוי לגרום לבעיה חמורה בכליות בעוד שהחיידק השני יפגע בכבד.

כאשר החיידק מזהם את גופו של הכלב וחודר אליו בהצלחה, הוא מתחיל להתרבות ברקמות השונות וגורם למחלה חמורה (תלוי באיבר המטרה של החיידק) ולבסוף למוות. תסמיני המחלה מגוונים מאוד, היות וכל חיידק עלול לפגוע באיבר אחר, אך לרוב יכללו שלשולים, הקאות, דם בשתן, בעיות בכליות ובכבד ועוד. אפילו כלב שכבר אינו מראה את תסמיני המחלה, עשוי עדיין להיות מדבק בהפרשותיו, היות  והחיידק עדיין מתרבה במערכת שלו.

מדובר במחלה שעשויה להפוך לקטלנית ומדאיגה במיוחד, היות והיא מדבקת גם עבור בני אדם. הכלב עשוי להידבק ע"י שחייה במאגר מים מזוהם, משתייה ממנו או מחשיפה לשתן עכברים נגוע בחיידק.

מחלה נגיפית, נגרמת ע"י וירוס הפוגע בדרכי הנשימה העליונות של הכלב וגורם לנזלת ולשיעולים (ממש כמו שפעת) – ובמקרים חמורים גם לדלקת ריאות.
אותו וירוס הגורם למחלת הפארה-אינפלואנזה, גורם למחלת כלבים ידועה נוספת, הנקראת "שעלת המכלאות" (או "שעלת כלבים"), כך שלאחר החיסון, תסמיני השעלת עשויים להשתפר במקרה של כלב חולה. המחלה אינה מדבקת עבור בני אדם, אך מדבקת מאוד עבור כלבים לא מחוסנים נגד פארה-אינפלואנזה או שעלת מכלאות.

מחלת כבד קטלנית הנגרמת מוירוס ופוגעת בכבד ובעיניים. ההדבקה נעשית ע"י מגע פיזי בין הפרשות (שתן, צואה, ריר ועוד) של כלב נגוע לבין כלב בריא. המחלה עשויה להופיע כפר-אקוטית ולגרום לחום גבוה, כאבים בבטן, דימומים ומוות מהיר בתוך מספר שעות או להופיע כמחלה אקוטית, המאופיינת בדיכאון ובחולשה, חוסר תיאבון, הקאות וקישרי לימפה מוגדלים.

המחלה אינה מדבקת עבור בני אדם ולנו יש דלקת כבד נגיפית משלנו, שלמרבה המזל אינה משפיעה על כלבים.

את חיסון המשושה מקבל הכלב בשנה הראשונה לחייו, כסדרת חיסונים המחולקת ל- 3 (בדרך כלל). את החיסון הראשון ניתן לתת לגור בגיל 6-8 שבועות (הגיל בו הוא מאבד את הגנתה הטבעית של אימו) ולאחר מכן יש להמתין בין שלושה שבועות לחודש בין כל חיסון. היות וגור אינו מחוסן ואינו מוגן מפני הוירוסים והחיידקים הנמצאים בחוץ, לא מומלץ להוציא את הכלב מהסביבה המוגנת של הבית וכמובן גם לא לטייל איתו בחוץ ולהעניק לא גישה לקרקע.

לאחר השלמת חיסון המשושה הראשון, נוהגים לחסן את הכלב פעם בשנה בזריקת דחף, אשר מרעננת את מערכת החיסון ומחדשת את הגנת חיסון המשושה המקורי.